מדריך קהילתי: הכלים הטבעיים לביטחון שכבר יש בנו- הקול שעזר לי

קרה לך פעם שזיהית מצב לא נח עד מטריד ולא הצלחת לפעול כמו שרצית? שחשבת מה היית עושה אחרת אחר כך? 

בפעם הראשונה שהוטרדתי קפאתי. מנגנון טבעי של הגוף. 

זה הכניס אותי לתהליך עמוק של בירור וככה בין הטרדה אחת לשניה בתהליך קשה ומורכב, מצאתי כלי שהפך להיות חלק ממני - הקול שלי. 

למדתי לדרוך את מיתרי הקול שלי כמו שדורכים אקדח. הידיעה שיש לי כלי הגנה בתוכי, תמיד איתי, נותנת לי עד היום ביטחון. השלבים לתהליך שעברתי: 

השלב הראשון- תרגול- לתרגל את הקול שלי ברגעים טובים. איך עשיתי? הרשתי לעצמי לצעוק. במקומות שלא מפחידים אף אחד.ת, למשל ברכב. דוגמא נוספת היא אפילו בשגרה, כשאני נכנסת לפגישה או אירוע בהם אני מזהה שאני בחוסר נוחות, אני מורידה את הכתפיים לאחור, מכניסה אויר ואומרת לעצמי בלב- הקול שלי כאן לרשותי, אני יכולה לדבר. 

השלב השני- זיהוי- כשאני מרגישה שמשהו לא נוח לי, אני לא מתעלמת יותר. אני נותנת לתחושה הזאת מקום ולא בורחת. גם לא מאפשרת לתירוצים או קולות חיצוניים להשפיע על התחושה שלי. 

השלב השלישי- הכנה לפעולה- אחרי שאני מזהה את המצב ובגלל שתרגלתי את הפעולה, אני מאפשרת לכתפיים שלי לרדת לאחור ומכניסה המון אוויר לריאות ונותנת לעצמי בראש, את הרשות לצעוק. פעולה שאצלי בראש מזכירה דריכת אקדח לפני ירי. 

השלב הרביעי- חזור שגרה- להחזיר את הכתפיים למקומן ולהיות גאה שפעלתי. 

בפעם השנייה שהוטרדתי, כבר הייתי מוכנה. במקום לקפוא, הגוף שלי ידע מה לעשות. הפעולה הייתה שם, נגישה לי, בלי לחשוב יותר מדי. זו הייתה נקודת מפנה.

ביטחון אישי זה לא משהו שצריך להשיג – הוא כבר קיים בתוכנו. לפעמים, כל מה שצריך זה לזהות את הכלים שכבר יש לנו, ולחזק אותם.

מטרת המדריכים הקהילתיים הם לחלוק את הידע ולכן הקהילה יכולה לשתף בכלים נוספים, במחשבות וברעיונות - איזה כלים יש שכבר נותנים ביטחון? איך שמות לב למקומות שבהם מרגישות חוסר נוחות או חוסר ביטחון? 

שלכן.ם 

ניצן *המדריך קהילתי בלבד, לשיתוף ידע ואין לעשות בו שימוש בלעדי, אלא לראות בו שיתוף ידע קהילתי בלב. בכל מקרה יש להתייעץ בבעלי.ות מקצוע ובמקרי חירום יש לפנות מיד לרשויות ולפעול לפי החוק.